Parashat Hashavua DevarimHaftarah Isaiah 1:1-27Daf Yomi Chullin 77929 Judges 19 (230)Daily Mishnah Mishnah Kelim 17:16-17Daily Rambam Leavened and Unleavened Bread 7Daily Rambam (3 Chapters) Sacrificial Procedure 16-18Daf a Week Nedarim 90Halakhah Yomit Shulchan Arukh, Orach Chayim 224:4-6Arukh HaShulchan Yomi Orach Chaim 318:47-54Tanakh Yomi Proverbs Seder 8Chok LeYisrael DevarimTanya Yomi 2 AvYerushalmi Yomi Jerusalem Talmud Bava Metzia 31

Daily Mishnah · Expert – Beit Midrash Analysis · Standard

Mishnah Chullin 7:3-4

StandardExpert – Beit Midrash AnalysisNovember 13, 2025

Sugya Map

  • Issue: The Mishnah delineates the scope, application, removal, and shiurim related to the issur gid hanasheh (prohibition of the sciatic nerve). The prohibition stems from Yaakov Avinu's struggle with the angel (Bereishit 32:26-33) and is one of the few chokim (decrees) that are widely practiced, even by those less observant in other areas.
  • Nafka Mina(s):
    • Scope: Universality of the issur (geographic, temporal, animal type: chullin/kodshim, behema/chaya, right/left thigh, bird, fetus).
    • Credibility: The reliability of butchers regarding nikkur (removal).
    • Practicalities: Permissibility of sending a thigh with the gid to a gentile; exact method of nikkur.
    • Chiyuv Malkut: The minimum shiur for lashes (kezayit) and the unique chiyuv for less than a shiur if it's a complete gid.
    • Multiple Gidim: Chiyuv for eating gidim from both legs.
    • Bitul B'Shishim: The rule of nullification in a mixture, and its application to gid hanasheh and other forbidden items (e.g., neveilah, non-kosher fish).
    • Non-Kosher Animals: Whether the issur gid hanasheh applies to a non-kosher animal, and the derasha connecting it to Ma'amad Har Sinai.
  • Primary Sources:
    • Mishnah Chullin 7:3-4
    • Bereishit 32:26-33 (specifically 32:33)

Full Experience in the App

Listen. Chat. Go deeper.

Audio playback, interactive chevruta, Hebrew tools, and every daily learning track — only in Derekh Learning.

Download on the App Store

Text Snapshot

The Mishnah Chullin 7:3-4 presents a comprehensive survey of the halachot of gid hanasheh:

מִשְׁנָה מַסֶּכֶת חֻלִּין פֶּרֶק ז מִשְׁנָה ג גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין וּבְקָדָשִׁים, בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בִּימִין וּבִשְׂמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף. וְנוֹהֵג בַּשָּׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשָּׁלִיל; וְשֻׁמָּנוֹ מֻתָּר. וְאֵין נֶאֱמָנִין הַטַּבָּחִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה וְעַל הַחֵלֶב. מְשַׁלֵּחַ אָדָם יָרֵךְ לְנָכְרִי וְגִיד הַנָּשֶׁה בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר. הַמְּנַקֵּר אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה צָרִיךְ שֶׁיְּשַׁיֵּר מִמֶּנּוּ כְּלוּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת הַפְרָשָׁה. הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַּזַּיִת סוֹפֵג אַרְבָּעִים. אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַּזַּיִת חַיָּב. אָכַל מִזֶּה כַּזַּיִת וּמִזֶּה כַּזַּיִת, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים.

יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה וְגִיד הַנָּשֶׁה בָּהּ, אִם יֶשׁ בּוֹ כְּדֵי לְתֵּן טַעַם, אָסוּר. וְכַמָּה? כְּבָשָׂר בְּלֶפֶת. גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּגִידִין, כְּשֶׁמַּכִּירוֹ וּמַלְקִיטוֹ, אִם יֶשׁ בּוֹ כְּדֵי לְתֵּן טַעַם, אָסוּר. וְאִם לָאו, הַכֹּל אָסוּר; וְהַצִּיר אָסוּר בִּכְדֵי לְתֵּן טַעַם. וְכֵן חֲתִיכַת נְבֵלָה וְחֲתִיכַת דָּג טָמֵא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ בַּחֲתִיכוֹת, כְּשֶׁמַּכִּירָהּ וּמַלְקִיטָהּ, אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְתֵּן טַעַם, אָסוּר. וְאִם לָאו, הַכֹּל אָסוּר; וְהַצִּיר אָסוּר בִּכְדֵי לְתֵּן טַעַם. גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בְּטָהוֹר וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּטָמֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בְּטָמֵא. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא גִּיד הַנָּשֶׁה אָסוּר לִבְנֵי יַעֲקֹב וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶם? אָמְרוּ לוֹ: דָּבָר שֶׁבְּסִינַי נֶאֱמַר, וּבִמְקוֹמוֹ נִכְתַּב. [Mishnah Chullin 7:3-4]

Dikduk/Leshon Nuance

  • "גיד הנשה נוהג ב...": The repeated phrase "נוהג ב..." (applies to...) emphasizes the wide-ranging applicability of the prohibition, establishing its chok nature beyond specific contexts. The list systematically covers geographical, temporal, and animal distinctions.
  • "מפני שאין לו כף": The rationale for exempting birds, "because it has no kaf" (spoon), directly references the biblical phrase "אשר על כף הירך" (Genesis 32:33). This implies a strict derasha based on a physical characteristic.
  • "סופג ארבעים": This term, literally "absorbs forty," is a standard rabbinic idiom for incurring the punishment of malkot (lashes), specifically 39. Mishnat Eretz Yisrael highlights that this is a technical term for transgressing a lav (negative commandment).
  • "אכלו ואין בו כזית חייב": This is a pivotal phrase. "אכלו" refers to the entire gid, even if small. The chiddush here is the chiyuv (liability) for less than the standard kezayit measure, implying a unique status for the gid hanasheh as a davar sheb'minyan (a countable, complete entity).
  • "מזה כזית ומזה כזית, סופג שמונים": The Gemara (Chullin 90a) grapples with whether "מזה" (from this) refers to the right gid and "ומזה" (and from that) to the left gid, or two gidim from two different animals. The Mishnah's context generally implies the two gidim of a single animal. The chiyuv of 80 lashes (meaning 39 for each, totaling 78) indicates two distinct lavin.
  • "דבר שבסיני נאמר, ובמקומו נכתב": This powerful phrase, used by the Rabbis against Rabbi Yehuda, asserts that the prohibition, while recorded in the context of Jacob, was actually given at Mount Sinai. This is a fundamental principle regarding the origin of many mitzvot that appear narrative-based in Chumash. It solidifies the d'Oraita nature of the issur and its independence from the specific circumstances of Jacob's encounter.

Readings

Rambam, Commentary on the Mishnah, Chullin 7:3:1

האוכל מגיד הנשה כזית סופג ארבעים אכלו ואין כו': אין אסור מן התורה אלא מה שעל הכף בלבד ושאריתו וירכתו אסור מדרבנן לפיכך מי שאכל כזית מן הגיד שעל הכף לוקה מדרבנן ואין הלכה כרבי יהודה: (Rambam on Mishnah Chullin 7:3:1)

Chiddush: The Rambam here presents a foundational distinction regarding the gid hanasheh. He states that only "מה שעל הכף בלבד" (that which is solely on the kaf of the thigh) is forbidden min haTorah. The rest of the gid and the surrounding flesh of the thigh are forbidden m'deRabbanan. This is a significant chiddush because the Mishnah seems to speak of the gid hanasheh as a singular, uniformly forbidden entity. The Rambam's view implies that the shiur kezayit and malkot for eating the gid would generally be m'deRabbanan, unless one specifically ate a kezayit from the precise "כף הירך" part of the gid. This creates a complex stratification of the issur. The Gemara (Chullin 99b) discusses this, clarifying that the d'Oraita part is the "גיד החיצון," the outer nerve. This understanding dictates that the chiyuv malkot mentioned in our Mishnah, while seemingly d'Oraita, might often be m'deRabbanan in practice, depending on which part of the gid was consumed. He concludes by stating that halacha does not follow Rabbi Yehuda (referring to the dispute about the fetus or other points).

Tosafot Yom Tov, Commentary on the Mishnah, Chullin 7:3:1

אכלו ואין בו כזית חייב . כתב הר"ב משום דבריה הוא. עמ"ש במשנה ב' פ"ג דמכות: (Tosafot Yom Tov on Mishnah Chullin 7:3:1)

Chiddush: Tosafot Yom Tov, quoting the Bartenura, explains the seemingly anomalous ruling: "אכלו ואין בו כזית חייב" (If one ate it and it does not contain an olive-bulk, he is liable). The chiddush is that this chiyuv for less than a kezayit is "משום דבריה הוא" (because it is a complete entity). This refers to the principle of davar sheb'minyan – an item that is distinct and countable, even if its volume is less than the standard kezayit, can incur chiyuv. He cross-references Makkot 3:2, which discusses chiyuvim for various mitzvot. For example, one who cuts a kezayit of hair from a nazir is liable, but if one cuts a single hair, even if it's less than a kezayit, he is also liable because the hair itself is a complete item. The gid hanasheh is unique in this regard, as it is a specific, identifiable entity. This clarifies that the chiyuv here isn't based on volume alone, but on the integral nature of the forbidden item.

Tosafot Yom Tov, Commentary on the Mishnah, Chullin 7:3:2

רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים . כתב הר"ב דסבר רבי יהודה אינו נוהג אלא בשל ימין. דהכי נמי אמרינן בגמ' [דף צ' ע"ב] אמתני' דר"פ. ובירך של שמאל מתני' דלא כר' יהודה כו'. ומ"ש דדריש הירך המיומנת שבירך. ורבנן ההוא דפשיט איסוריה בכוליה ירך [הוא וקנוקנותיו ושרשיו נפשטין בכל הירך והיינו גיד הפנימי הגדול הנמצא בתחלת פריעת הירך] [רש"י] לאפוקי חיצון דלא. גמ' דף צ"א. ועיין סוף פרק י': (Tosafot Yom Tov on Mishnah Chullin 7:3:2)

Chiddush: Tosafot Yom Tov explains Rabbi Yehuda's divergent opinion on the chiyuv for eating gidim from both legs ("אכל מזה כזית ומזה כזית, סופג שמונים. רבי יהודה אומר: אינו סופג אלא ארבעים"). R' Yehuda holds that "אינו נוהג אלא בשל ימין" (it applies only to the right thigh). This is rooted in a derasha mentioned in the Gemara (Chullin 90b) of "הירך המיומנת שבירך" (the expert/right thigh of the thigh). Therefore, if one eats from the left gid, R' Yehuda would exempt them from malkot, as it is not forbidden min haTorah. The chiddush highlights a fundamental dispute over the gezerat haKatuv (biblical decree) – is the prohibition limited to one specific gid (the right one, according to R' Yehuda), or does it apply to both? The Rabbis, conversely, understand the passuk to apply to "כוליה ירך" (the entire thigh), encompassing both gidim. This distinction between the "internal large nerve" and the "outer" one (Rashi) further complicates the derasha and its halachic ramifications.

Mishnat Eretz Yisrael, Commentary on the Mishnah, Chullin 7:3:1-3

לפי כתב-יד קופמן האוכל מגיד הנשה כזית סופג ארבעין – "סופג ארבעין" הוא מונח למי שסופג ל"ט מלקות ומקביל ל"עובר על לא תעשה". מונחים אלו זהים אלא שיש ביניהם הבדלי עריכה וסגנון. בפועל לא היה גורם שהלקה עבריינים 7 ראו הנספח למסכת שקלים. , ואין ללמוד ממנו כי עונש המלקות בוצע לעתים כה קרובות. גם במשניות לעיל הופיע מונח זה. "כזית" הוא השיעור הרגיל. לעתים מצינו שיעור חילופי של כביצה, ולמעשה זו מחלוקת. מידות אלו של כזית וכביצה מופיעות רבות כמידות המינימום לברכה, לזימון ולהלכות כיוצא באלו (משנה, ברכות פ"ז מ"ב ועוד), ברם שמות מוסרי המסורות מתחלפים במקורות. הירושלמי מעיר "אית תני ומחלף", והבבלי מצטרף לאפשרות זו. כלומר, יש השונה ומחליף את השמות 8 אפשטיין, מבוא, עמ' 125, 714; ירו', פ"ג ה"ז, כט ע"ד; הבבלי, ברכות מט ע"ב, מסיק שמוחלפת השיטה בגלל הסתירה הפנימית בין המסורות השונות על עמדתו של רבי יהודה. . במשנת פסחים, למשל (פ"ג מ"ח), ההבדל בשמות המוסרים מפלג בין מסורות ארץ ישראל ובבל, ובין כתבי היד השונים למשנה. מצד אחד ניצבים כתבי היד ממסורת ארץ ישראל וכתבי יד טובים ממסורת בבלית, וביתר עדי הנוסח תמיד "כביצה". כלומר, נוסח ארץ ישראל אחיד, ובנוסח בבל יש חילופי נוסח. מעניין שבגיליון של כתב יד קופמן "תוקן" הנוסח, כפי שבגיליון של ש ' הוא תוקן להפך 9 ראו עוד פירושנו לתרומות פי"א מ"א; מעשר שני פ"ב מ"ג-מ"ד. . המחלוקת אם כזית או כביצה היא כבר מחלוקתם של רבי אליעזר (כזית) ורבי יהושע (כביצה – תוס', זבים פ"ה הי"א, עמ' 680). עם זאת המחלוקת אינה חייבת להיות עקבית ושיטתית, כלומר מי שאומר "כזית" לעניין אחד עשוי לומר "כביצה" לעניין אחר. מכל מקום, שתי הדעות מופיעות במקורות רבים. המידות הללו נקבעו משום שאלה היו מוצרים מצויים. המידות המדויקות לא נמסרו בספרות הקדומה, וראשוני חכמי ישראל בימי הביניים האריכו בניסיונות לקבוע מה גודלם המדויק, וראו הנספח למסכת פסחים. (Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Chullin 7:3:1-3)

Chiddush: This commentary offers a multi-layered analysis. First, it clarifies that "סופג ארבעים" is a technical term for incurring 39 lashes for a lav. Second, it delves into the shiur* of *kezayit, highlighting that while it's the standard, there's a broader Tannaitic dispute between kezayit and k'beitzah (egg-bulk) in various halachot, attributable to R' Eliezer and R' Yehoshua, respectively. The chiddush here is the textual criticism revealing variations between Eretz Yisrael and Bavli manuscripts regarding which shiur is attributed to which Tanna, and even internal contradictions within the Bavli. This demonstrates that even fundamental shiurim were subject to ongoing scholarly debate and textual transmission nuances, preventing a monolithic interpretation. It underscores that halachic consensus on shiurim evolved, and their precise measurement was a later rabbinic endeavor.

Mishnat Eretz Yisrael, Commentary on the Mishnah, Chullin 7:3:4-5

אכלו – את גיד הנשה, ואין בו כזית חייב – בכך יש התייחסות ברורה למצב של עברה על פחות מכשיעור. האוכל חייב, אך אינו סופג מלקות. נושא זה נדון בהקשרים אחרים. כך, למשל, במשנת שבת: "המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו" (פ"י מ"ה). בהלכה עצמה עסקנו בפירושנו למשנה, ושם משנתנו לא הובאה. ואכן בדרך כלל פחות מכשיעור פטור, וזו הרי מטרתה וייעודה של קביעת השיעורים 10 ראו עוד בבלי, יומא מג ע"א, שם יש מחלוקת אמוראים האם חצי שיעור אסור מהתורה או מדברי חכמים. . ברם על משמעותו של הפטור יש מחלוקת תלמודים: הבבלי לשבת הניח ש"פטור" משמעו אסור ופטור מעונש, ואילו הירושלמי סבר ש"פטור", בדרך כלל, הוא פטור ממש 11 ראו המבוא למסכת שבת. , ורק במקרים מיוחדים פטור הוא "פטור מקרבן אבל אסור". לגבי המקרה שלפנינו איננו בטוחים האם פטור הוא מותר או אסור אבל אינו חייב קרבן, שכן ספק אם בתקופת המשנה כבר הייתה מדיניות משפטית אחידה בנושא. אפשר שלכל הלכה נקבע דין שונה. מכל מקום זו מחלוקת על מי שאכל חצי איסור. עוד יש להעיר ש"כזית" כאן איננו זית דחוס ומעובה אלא אורך בלבד, שכן אם דוחסים את גיד הנשה של עגל רגיל ספק אם יש בו כזית דחוס. (Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Chullin 7:3:4-5)

Chiddush: This section offers a deep dive into the concept of "חצי שיעור" (less than a shiur) in the context of "אכלו ואין בו כזית חייב." The core chiddush is the exploration of the meaning of "פטור" (exempt) in halacha, contrasting the Babylonian Talmud's view (patur means "forbidden but exempt from punishment") with the Jerusalem Talmud's view (patur often means "completely permitted"). For gid hanasheh, the Mishnah explicitly states "חייב" even without a kezayit, making it an exception to the general rule of chatzi shiur. The commentary suggests that this uniqueness might stem from its status as a davar sheb'minyan, or that the very concept of a uniform halachic policy for chatzi shiur across all issurim was still developing during the Mishnah's era. A further chiddush is the nuanced observation that the kezayit for gid hanasheh might refer to length rather than dense volume, as a compressed gid from a calf might not reach a kezayit. This refines our understanding of how shiurim are applied to unique anatomical structures.

Mishnat Eretz Yisrael, Commentary on the Mishnah, Chullin 7:3:6-9

אכל מזה כזית ומזה כזית – כזית מגיד נשה אחד וכזית מגיד נשה אחר, סופג שמונים – כי יש כאן שני לאווים ושני מעשים. רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים – רבי יהודה הוא הסבור שרק גיד של רגל אחת נאסר (לעיל משנה א), ולכאורה קל להסביר את דבריו בכך שחצי הגיד השני אינו אסור. ברם אם כך הוא למה נחלקו על אכילת גיד שני? יכולים היו לחלוק על אכילה אחת (של הגיד המותר)! לפי הקשר המשנה רבי יהודה חולק לא על אכילת הגיד אלא על הצטרפות שני לאווים זהים במעשה רצוף אחד. רבי יהודה סובר כמשנה ש"אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת" 12 משנה, כריתות פ"ד מ"ב, וראו בפירושנו למסכת שם את הדעות השונות, וכן פרשנויות שונות למונח "העלם אחד" (כריתות פ"ג מ"ז, ושם הסיכום לפרק ג). , ואצלנו שאין חטאת חייב במלקות רק פעם אחת. בתוספתא שכבר ציטטנו בהקשר אחר ניתן הסבר אחר העשוי להיות מפתח לכל הלכות גיד הנשה: "האוכל מגיד הנשה כזית הרי זה חייב, רבי יהודה פוטר עד שאכל משניהם. אכלו ואין בו כזית, הרי זה חייב, רבי יהודה פוטר עד שיש בו כזית. אכל שני גידים משתי ירכות משתי בהמות, סופג שמונים. רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים" (פ"ז ה"ה, עמ' 508). דעת רבי יהודה היא שמצוות גיד הנשה חלה על ירך אחת בלבד. הוא אמנם חיווה דעתו שזו רגל ימין: "רבי יהודה אומר אין נוהג אלא באחת, ודעת מכרעת שהיא של ימין" (תוס', פ"ז ה"א, עמ' 508). ה"דעת מכרעת", אם כי מצינו גם דעה אחרת בנושא (ראו לעיל פירושנו למשנה א). עם זאת רבי יהודה קובע שהאוכל גיד הנשה מירך אחת אינו חייב, משום שאיננו יודעים איזו ירך נאסרה, לכן רק אם אכל משתי הרגליים חייב. התוספתא גם משקפת מחלוקת האם נדרש שיעור של כזית או שגיד הנשה נאסר בכלשהו. שתי ההלכות שנויות אפוא במחלוקת. בפרטים הלכתיים רבים מצינו מחלוקת תנאית או אמוראית, אך המחלוקת לא שיתקה את ההלכה, לפחות לא ברמת הדיון בבית המדרש. כך, למשל, נחלקו תנאים כמה סעודות חייבים לאכול בסוכה (משנה, סוכה פ"ב מ"ו). המחלוקת במקומה, אך היא לא מנעה אכילה בסוכה ולא צמצמה את דיוני התנאים והאמוראים בנושא, ואילו כאן קובע רבי יהודה שמספק ניתן למעשה לאכול מגיד הנשה. הסיכוי שאדם יאכל בשעת סעודה משתי הירכיים וכזית (מכל אחת או משתיהן) הוא אפסי, וכתוצאה מכך יש כאן פתח רחב לטשטוש המצווה ולהתעלמות ממנה הלכה למעשה. שתי הדרישות (שתי ירכיים וכזית) מצטרפות יחדיו לתמונה שלפיה הלכה למעשה אין צורך להתמודד עם הוצאת גיד הנשה. אין סיכוי שאדם יעבור על האיסור. במבוא הרחבנו בכך. גם ההלכה שמותר לאכול גיד הנשה בטומאה (להלן מ"ו) מבטלת למעשה את כל קיום המצווה, שהרי בפועל בתקופת התנאים (דור אושא ואילך) רוב הציבור כבר לא שמר על דיני טהרה. המצווה הפכה אפוא יותר קרובה להלכות המקדש, ותחולתה בחברה צומצמה. (Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Chullin 7:3:6-9)

Chiddush: This is arguably the most profound and audacious chiddush in the Mishnat Eretz Yisrael commentary. It presents two interpretations of R' Yehuda's position on eating from both gidim:

  1. Multiple Lavim: R' Yehuda might hold that two identical lavim (e.g., eating from two gidim) performed in a single, continuous act (בהעלם אחת) only incur one chiyuv malkot, similar to Keritot 4:2 regarding cheilev. This is a standard lomdish approach to chiyuvim.
  2. Practical Nullification (Safek): The commentary then introduces a Tosefta (Chullin 7:5) that reveals a far more radical chiddush by R' Yehuda. According to this Tosefta, R' Yehuda believes the issur gid hanasheh applies to only one thigh (the right one, by his derasha). However, since we don't know which specific gid is the forbidden one in any given animal, one is only liable if they eat from both thighs (and a kezayit from each). The profound chiddush here is that R' Yehuda effectively creates a safek (doubt) that, in practice, makes the mitzvah of gid hanasheh almost impossible to transgress and therefore, in his view, practically nullifies its observance. The commentary argues that this approach, combined with the halacha that allows eating gid hanasheh in tumah (Mishnah 7:6), significantly reduces the mitzvah's societal applicability, pushing it towards a more theoretical or Temple-centric observance. This is a critical insight into how halachic disputes can have vast practical implications, even leading to the effective desuetude of a mitzvah in certain interpretations.

Yachin, Commentary on the Mishnah, Chullin 7:13:1 & 7:14:1

האוכל מגיד הנשה כזית מהפנימי: (Yachin on Mishnah Chullin 7:13:1)

אכלו כולו: (Yachin on Mishnah Chullin 7:14:1)

Chiddush: While terse, Yachin's notes offer important clarifications. On "האוכל מגיד הנשה כזית," he specifies "מהפנימי" (from the inner one). This aligns with the Gemara's discussion (Chullin 91a) distinguishing between the "גיד החיצון" (outer nerve) which is the d'Oraita prohibition and the "גיד הפנימי" (inner nerve) which is d'Rabbanan (or vice versa depending on the shitot). This indicates a chiddush in identifying which gid is the subject of the Mishnah's discussion, likely referring to the Rabbinically forbidden parts or the broader interpretation. On "אכלו," he clarifies "כולו" (all of it), reinforcing the davar sheb'minyan concept for less than a kezayit – the entire, complete gid is prohibited, regardless of volume.

Friction

The Strongest Kushya

The Mishnah states unequivocally: "הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַּזַּיִת סוֹפֵג אַרְבָּעִים. אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַּזַּיִת חַיָּב." (One who eats an olive-bulk of the sciatic nerve incurs forty lashes. If one eats an entire sciatic nerve and it does not constitute an olive-bulk, he is nevertheless liable to receive lashes.)

This presents a significant kushya (difficulty) given the general halachic principle of chatzi shiur (eating less than the prescribed shiur). The prevailing view in the Bavli (Yoma 73b, Keritot 13b) is that "חצי שיעור אסור מן התורה" (eating less than the shiur is forbidden min haTorah) but "פטור ממלקות" (exempt from lashes). This means one transgresses a lav but does not receive the corporal punishment. The Mishnah, however, explicitly states "חייב" (liable) for less than a kezayit of gid hanasheh, implying a chiyuv malkot, which directly contradicts the standard chatzi shiur rule. Why is gid hanasheh an exception to this fundamental principle, and what is the nature of this unique chiyuv?

The Best Terutz (or two)

The Rishonim and Acharonim grapple with this, offering two main lines of explanation:

  1. The Principle of Davar Sheb'minyan (A Complete, Countable Entity): This is the most common and accepted terutz. The Gemara (Makkot 13a, Keritot 13b) establishes that certain prohibitions, even if consumed in less than a kezayit volume, still incur malkot if the forbidden item is a davar sheb'minyan. A davar sheb'minyan is an item that is naturally complete and distinct, and its prohibition applies to the entire item, regardless of its size.

    • Application to Gid Hanasheh: The gid hanasheh is a specific, identifiable nerve. It is not merely a quantity of forbidden substance, but a distinct anatomical entity. Even a small gid is a whole gid. Therefore, eating the entire gid, even if its volume is less than a kezayit, constitutes a complete transgression of the lav on that specific entity.
    • Tosafot Yom Tov (on Mishnah Chullin 7:3:1) explicitly states this, "משום דבריה הוא" (because it is a complete entity), and references Makkot 3:2. The Bartenura also explains it similarly.
    • Mishnat Eretz Yisrael (on Mishnah Chullin 7:3:4-5) elaborates on this point, noting that this unique chiyuv for less than a shiur is specifically for the gid hanasheh as a complete item. It contrasts this with other issurim where chatzi shiur usually results in exemption from malkot.
    • Rambam (Hilchot Maachalot Asurot 7:9) codifies this: "ואם אכלו כולו ולא היה בו כזית הרי זה לוקה, מפני שהוא דבר שיש לו מנין, והוא דבר מיוחד בפני עצמו." (If one ate all of it and it did not contain an olive-bulk, he is liable to receive lashes, because it is an item that has a count, and it is a unique item by itself.) This solidifies the davar sheb'minyan as the operative principle.

  2. The Nature of the Issur D'Oraita vs. D'Rabbanan (Rambam's Nuance): While the davar sheb'minyan terutz is broadly accepted for the chiyuv malkot, the Rambam (in his Mishnah commentary and in Hilchot Maachalot Asurot 7:1) introduces a subtle but significant chiddush that could inform this kushya. He states that only "מה שעל הכף בלבד" (that which is solely on the kaf of the thigh) is forbidden min haTorah, and the rest of the gid and the surrounding flesh are forbidden m'deRabbanan.

    • Potential Implication: If the chiyuv malkot for "אכלו ואין בו כזית חייב" applies to the d'Oraita part of the gid, it's a straightforward application of davar sheb'minyan. However, if the Mishnah is speaking more broadly about the gid as a whole, and some parts are d'Rabbanan, it raises the question of whether davar sheb'minyan applies to issurei d'Rabbanan as well. Generally, malkot are not given for issurei d'Rabbanan.
    • Resolution: The Gemara (Chullin 99b) clarifies that the d'Oraita prohibition refers to the "גיד החיצון" (the external nerve), which is precisely "על כף הירך". The "גיד הפנימי" (the internal nerve) is a halacha l'Moshe miSinai but Rabbinically applied. Therefore, the chiyuv malkot for less than a kezayit would still be rooted in the d'Oraita prohibition of the gid ha'chitzon (or at least the principle of davar sheb'minyan deriving from it), making it consistent. Even if one eats a d'Rabbanan part of the gid that is less than a kezayit, the chiyuv for malkot would likely still be for the d'Oraita transgression, or perhaps for the d'Rabbanan extension which is so intrinsically linked to the d'Oraita one that it shares its chiyuv characteristic for davar sheb'minyan. The Rambam himself (Hilchot Maachalot Asurot 7:9) makes no distinction for the davar sheb'minyan rule based on the d'Oraita vs. d'Rabbanan part of the gid, implying it applies to the entire recognized gid hanasheh entity.

In summary, the kushya regarding chatzi shiur for gid hanasheh is primarily resolved by the principle of davar sheb'minyan, which views the gid as a complete, indivisible entity for the purpose of chiyuv malkot. The Rambam's distinction between d'Oraita and d'Rabbanan parts adds a layer of depth but ultimately doesn't negate the application of davar sheb'minyan to the gid as a whole.

Intertext

The sugya of gid hanasheh is remarkably rich in intertextual connections, drawing from Tanakh, other Mishnayot, Gemara, and foundational halachic works.

  1. Tanakh: Bereishit 32:33 (Hebrew: 32:32)

    עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה׃ (Bereishit 32:33)

    This is the foundational passuk for the entire mitzvah. The Mishnah's explicit exemption for birds, "מפני שאין לו כף" (because it has no kaf), directly derives from the phrase "אשר על כף הירך." This derasha establishes a specific anatomical prerequisite for the prohibition, demonstrating how halacha meticulously interprets biblical phrases to delineate the scope of mitzvot. The phrase "עד היום הזה" is also critical, as it suggests the prohibition was immediately binding upon Jacob's descendants even before the giving of the Torah at Sinai, a point of contention between Rabbi Yehuda and the Rabbis in our Mishnah (7:4) regarding non-kosher animals. The Rabbis ultimately assert "דָּבָר שֶׁבְּסִינַי נֶאֱמַר, וּבִמְקוֹמוֹ נִכְתַּב" (It was stated at Sinai, but written in its place), indicating that the narrative context serves as a mnemonic or illustrative backdrop for a mitzvah actually given at Sinai.

  2. Mishnah Keritot 4:2 and Makkot 3:2 (and Gemara Yoma 73b, Keritot 13b) The Mishnah's ruling "אכלו ואין בו כזית חייב" (If one ate it and it does not constitute an olive-bulk, he is nevertheless liable) directly connects to the broader sugya of chatzi shiur and davar sheb'minyan.

    • Makkot 3:2: This Mishnah discusses various chiyuvim for malkot, including instances where less than a shiur can incur punishment due to the davar sheb'minyan principle. For example, regarding a nazir who shaves, even a single hair, though less than a kezayit, is a complete item and incurs malkot. Tosafot Yom Tov explicitly refers to this parallel.
    • Gemara Yoma 73b and Keritot 13b: These sugyot extensively discuss the principle that chatzi shiur asur min haTorah v'patur mimalkot. The gid hanasheh is consistently brought as a counter-example where "חייב" (liable) for less than a kezayit due to its status as a davar sheb'minyan. The Gemara uses this case to clarify the exceptions to the general chatzi shiur rule.
    • Mishnah Keritot 4:2: "אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת" (If one ate cheilev and cheilev with a single lapse of awareness, he is only liable for one chatat offering). This Mishnah is referenced by Mishnat Eretz Yisrael in its discussion of Rabbi Yehuda's opinion regarding eating kezayit from two gidim and incurring only 40 lashes. The commentary suggests R' Yehuda might hold that two identical lavin performed in a single, continuous act only incur one punishment, aligning with the principle of "העלם אחת" for chatat. This demonstrates a systematic approach to chiyuvim across different mitzvot.

  3. Rambam, Hilchot Maachalot Asurot 7:1-13 As the foundational codifier, the Rambam's detailed halachot on gid hanasheh provide the psak framework for our Mishnah.

    • Rambam, Hilchot Maachalot Asurot 7:1: "מצות עשה שלא לאכול גיד הנשה... ומן התורה אינו אסור אלא גיד הנשה שעל כף הירך, והוא הגיד החיצון." (It is a positive commandment not to eat the sciatic nerve... and min haTorah only the sciatic nerve that is upon the kaf of the thigh is forbidden, and that is the external nerve.) This codifies his chiddush from the Mishnah commentary, distinguishing the d'Oraita part from the d'Rabbanan extensions, which are all nonetheless prohibited.
    • Rambam, Hilchot Maachalot Asurot 7:9: "האוכל מגיד הנשה כזית סופג ארבעים, ואם אכלו כולו ולא היה בו כזית הרי זה לוקה, מפני שהוא דבר שיש לו מנין, והוא דבר מיוחד בפני עצמו." (One who eats an olive-bulk of the sciatic nerve incurs forty lashes, and if one ate all of it and it did not contain an olive-bulk, he is liable to receive lashes, because it is an item that has a count, and it is a unique item by itself.) This explicitly states the davar sheb'minyan principle as the halacha for the chiyuv for less than a kezayit.
    • Rambam, Hilchot Maachalot Asurot 7:12: "גיד הנשה אינו נוהג בבהמה טמאה... אין הלכה כרבי יהודה." (The sciatic nerve does not apply to a non-kosher animal... halacha is not according to Rabbi Yehuda.) This directly rules against R' Yehuda's position in Mishnah 7:4, following the Rabbis' declaration of "דבר שבסיני נאמר, ובמקומו נכתב."

These intertextual links demonstrate how the Mishnah in Chullin is not an isolated text but a nexus of halachic principles, biblical exegesis, and ongoing lomdus that shapes our understanding of mitzvot and their application.

Psak/Practice

The halachot derived from Mishnah Chullin 7:3-4 are widely practiced and codified, particularly in the Shulchan Aruch.

  1. Scope of Prohibition: The psak follows the Rabbis in Mishnah 7:3, affirming the universal applicability of gid hanasheh: "נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין ובקדשים, בבהמה ובחיה, בימין ובשמאל." (Applies in Eretz Yisrael and outside, during the Temple's existence and not, to non-sacred and sacred animals, to domesticated and wild animals, to the right and left [thighs]). It does not apply to birds ("מפני שאין לו כף"). It applies to a fetus (shalil) – contrary to Rabbi Yehuda's view (Shulchan Aruch Yoreh De'ah 65:1). Regarding non-kosher animals, the psak is against Rabbi Yehuda; gid hanasheh does not apply to non-kosher animals, as the prohibition is specific to kosher species (Shulchan Aruch Yoreh De'ah 65:1). This follows the Rabbis' assertion of "דבר שבסיני נאמר, ובמקומו נכתב."
  2. Credibility of Butchers: The psak follows the Rabbis: butchers are deemed credible regarding the removal of gid hanasheh (Shulchan Aruch Yoreh De'ah 65:2). This is crucial for practical kashrut.
  3. Sending to a Gentile: One is permitted to send a thigh with the gid hanasheh to a gentile, as the gid's location is conspicuous, reducing concern that the gentile might unknowingly sell it back to a Jew (Shulchan Aruch Yoreh De'ah 65:2).
  4. Method of Removal (Nikkur): The psak aligns with the Rabbis' view that one must remove all of the gid hanasheh, scraping the area to ensure no remnants, not merely "כדי לקיים מצוות הפרשה" (to fulfill the mitzvah of separation) as Rabbi Yehuda suggests (Shulchan Aruch Yoreh De'ah 65:3). This ensures no kezayit or davar sheb'minyan remains.
  5. Shiur for Malkot & Davar Sheb'minyan:
    • Eating a kezayit of gid hanasheh incurs malkot (39 lashes).
    • Crucially, if one eats the entire gid, even if it's less than a kezayit, one is still liable for malkot. This is a direct application of the davar sheb'minyan principle, as codified by the Rambam (Hilchot Maachalot Asurot 7:9) and implicitly by the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 65:4, which states the prohibition applies to any amount).
    • If one eats a kezayit from the right gid and a kezayit from the left gid, one incurs 80 lashes (meaning 39 for each distinct lav), following the Rabbis, not Rabbi Yehuda (Shulchan Aruch Yoreh De'ah 65:4).
  6. Bitul B'Shishim (Nullification in a Mixture):
    • If a thigh with gid hanasheh is cooked, the entire mixture is forbidden if the gid imparts flavor ("נותן טעם"). The ratio for this is 1:60 (the gid to the rest of the mixture), following the general rule of bitul b'shishim (Shulchan Aruch Yoreh De'ah 99:1). The Mishnah's comparison "כְּבָשָׂר בְּלֶפֶת" (like meat in a turnip) is a heuristic for this ratio.
    • If the gid is cooked with other sinews and is identifiable, the other sinews are forbidden only if the gid imparted flavor. If it's not identifiable, all the sinews are forbidden (due to safek), but the broth is forbidden only if the gid imparted flavor (Shulchan Aruch Yoreh De'ah 65:5). This distinction between solid pieces and liquid is critical.
    • This halacha serves as a paradigm for other forbidden items like neveilah and non-kosher fish cooked with permitted items, demonstrating a consistent halachic approach to mixtures (Shulchan Aruch Yoreh De'ah 102:1).

In essence, the psak overwhelmingly follows the Rabbis against Rabbi Yehuda, enforcing a broad and rigorous application of the gid hanasheh prohibition, with a clear understanding of shiurim, davar sheb'minyan, and bitul b'shishim. The meticulousness of nikkur is paramount in practice.

Takeaway

The sugya of gid hanasheh is a microcosm of halachic reasoning, demonstrating the intricate interplay between a foundational biblical narrative, precise linguistic interpretations ("על כף הירך"), the development of halachic principles like davar sheb'minyan, and the practical application of psak that often resolves complex Tannaitic disputes. It underscores how seemingly minor machloket can have profound implications for the lived experience of mitzvah observance.

Citations

Back to lesson library

derekhlearning.com