Mishnah Chullin 7:5-6

Sugya Map

• Issue: The scope and application of the mitzvah of Gid HaNasheh (sciatic nerve) and its halakhic implications, particularly concerning its nullification (bitul) in mixtures.
• Nafka Mina(s):
  1. Determining which animals and parts are subject to the issur.
  2. The halakhic status of meat cooked with Gid HaNasheh or other forbidden items, and the relevant shiurim for bitul.
  3. The credibility of butchers in removing Gid HaNasheh and forbidden fats.
  4. The permissibility of sending Gid HaNasheh-containing meat to a goy.
• Primary Sources:
  • Mishnah Chullin 7:5-6 (as provided)
  • Bereishit 32:33 (32:32 in some versions)
  • Gemara Chullin 97a-98b

Text Snapshot

The Mishnah (Chullin 7:5-6, Sefaria 7:5-12) lays out the multifaceted halakhot of Gid HaNasheh:

הַגִּיד אָסוּר בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין וּבְקָדָשִׁים, בְּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בְּיָרֵךְ יָמִין וּבְיָרֵךְ שְׂמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף. וְנוֹהֵג בִּשְׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹהֵג בִּשְׁלִיל, וְשֻׁמָּנוֹ מֻתָּר. וְאֵין הַקַּצָּבִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה וְעַל הַחֵלֶב. שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְנָכְרִי וְגִיד הַנָּשֶׁה בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר. הַמְנַקֵּר אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה, צָרִיךְ שֶׁיְּגָרֵד כֻּלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת סִלּוּק. הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִגִּיד הַנָּשֶׁה, סוֹפֵג אַרְבָּעִים. אָכַל כֻּלּוֹ וְאֵין בּוֹ כְּזַיִת, חַיָּב. אָכַל כְּזַיִת מִזֶּה וּכְזַיִת מִזֶּה, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים. יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֶשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַטְעִים, אָסוּר. וְכַמָּה מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ, בְּבָשָׂר בְּלֶפֶת. גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִין, בִּזְמַן שֶׁהוּא מַכִּירוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאִם אֵינוֹ מַכִּירוֹ, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרוֹטֶב בְּנוֹתֵן טַעַם. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה וְחֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם חֲתִיכוֹת, בִּזְמַן שֶׁהוּא מַכִּירָן בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאִם אֵינוֹ מַכִּירָן, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרוֹטֶב בְּנוֹתֵן טַעַם. וְנוֹהֵג בְּטְהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בִּטְמֵאָה. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא גִּיד הַנָּשֶׁה אָסוּר לִבְנֵי יַעֲקֹב, וַהֲרֵי בְּשַׂר טְמֵאָה מֻתָּר לָהֶם. אָמְרוּ לוֹ, בְּסִינַי נֶאֶמְרָה, וּבִמְקוֹמָהּ נִכְתְּבָה.¹

Dikduk / Leshon Nuance

The phrase "על כף הירך" (Bereishit 32:33), translated as "upon the spoon of the thigh," is the basis for exempting birds, as the Mishnah notes they lack this anatomical feature. The term "שלל" refers to a late-term fetus, raising questions about independent existence and kashrut status. "סופג ארבעים" indicates the receipt of malkot (lashes), a standard halakhic punishment. The Mishnah's repeated use of "בנותן טעם" (imparting flavor) is central to the upcoming discussion on bitul. The term "קצבים" (butchers) highlights the practical realities of kashrut supervision. R. Yehuda's argument regarding "בסיני נאמרה ובמקומם נכתבה" is a crucial gemara concept explaining Torah laws predating Matan Torah.

Readings

Rambam: Standardization of Bitul and the Beriya Principle

Rambam, in his Commentary on the Mishnah and Hilkhot Ma'achalot Asurot, offers a foundational understanding of the Mishnah's halakhot concerning bitul. He clarifies the distinction between the Gid HaNasheh itself and its shuman (fat/grease):

דע שעיקר בידינו אין בגידין בנ"ט ואפי' נתבשלו גידים הרבה עם מעט מן הבשר לא נאסר אותו בשר אלא שמנונית שלו אסורה בנ"ט אם נתבשלה עם שאינה מינה רוצה לומר עם גיד הנשה אבל אם נתבשל הבשר עם שמנונית גיד הנשה משערין באחד מששים וכן הוא הדין בשמנונית נבלה ודג טמא או החלב בעצמו הכל באחד וששים לפי שהעיקר מין במינו באחד וששים ובשאינו מינו בנ"ט ואם אין שם עובד כוכבים שיטעום אותו דבר יחזור הדין באחד וששים וכבר בארנו העיקר הזה באר היטב בסוף מסכת ע"ז תעיין אותו שמה וכבר נתבאר לך כי מה שאמר למעלה ירך שנתבשל בה גיד הנשה נבדקת בנ"ט נדחה ואינו נבדקת אלא באחד וששים בשמנונית הגיד²

Rambam posits that gidim generally do not impart flavor (ein b'gidim nat bar nat). The issur for Gid HaNasheh in mixtures primarily concerns its shuman. While the Mishnah states "בנותן טעם," Rambam (following the Gemara) explains that this subjective measure is practically replaced by a quantitative shiur of bitul b'shishim (nullification in 60 parts) for the shuman. This applies to shuman gid hanasheh, shuman neveilah, dag tamei, and cheilev. He explicitly rejects the notion of "ירך שנתבשל בה גיד הנשה נבדקת בנ"ט" (a thigh cooked with Gid HaNasheh is checked by flavor) as nidcheh (rejected), replaced by the shiur b'shishim for the shuman. This shiur applies even to min b'sh'eino mino (a forbidden item mixed with a different species of permitted item) when there is no goy to taste.

Crucially, Rambam distinguishes this from the gid itself:

ודע שכל מה שאנו משערין אותו בששים או במאה ומאתים כמו שנתבאר בערלה ואנו מתירין אותו (מעט) [טעם] מפני מיעוט הדבר האסור אין עושין כן אלא כשאין הדבר האסור עומד בעינו אבל אם היה כגון חתיכה בין החתיכות שנמצאת בין הגידים והדומה לו הכל אסור עד שיסיר אותו הדבר האסור לו³

Here, Rambam introduces the principle of beriya eina mitbatel (a complete entity is not nullified). If the issur (e.g., the Gid HaNasheh itself) is still identifiable as a distinct entity ("עומד בעינו") within the mixture, it is not batel even in a large quantity. The entire mixture remains forbidden until the issur is removed. This explains the Mishnah's ruling: "ואם אינו מכירו, כולן אסורות" (if one does not recognize it, all are forbidden). The Gid HaNasheh, as a beriya, is not batel even if one cannot identify which gid it is amongst others.

Tosafot Yom Tov: Reconciling Mishnah and Halakha L'Ma'aseh

The Tosafot Yom Tov (TYT) frequently highlights the tension between the Mishnah's text and the settled halakha. Regarding the phrase "בנותן טעם," he states:

בנותן טעם. וכבר כתב הר"ב במתניתין דלעיל. שאין כן הלכה⁴

Here, "הר"ב" refers to R. Ovadia Bartenura, whose commentary on the Mishnah often reflects the halakha l'ma'aseh. TYT notes that the halakha does not follow a literal "taste test" for bitul. This aligns with Rambam and the Gemara's conclusion that noten ta'am is quantified as b'shishim.

TYT further addresses the beriya concept in the context of "כולן אסורות":

*)כולן אסורות . כתב הר"ב הואיל וראויה להתכבד כו' ופליגא אמתני' ט' פ"ה דעבודה זרה⁵

He alludes to the Bartenura's explanation that a beriya (like the Gid HaNasheh) is not batel because it is "ראויה להתכבד" (fit to be served whole), even if not identified. He then points out a potential contradiction with M. Avodah Zarah 5:9, which deals with bitul of an entire churban (sacrificial animal). This demonstrates the ongoing lomdus in defining what constitutes a beriya that eina mitbatel.

Regarding the broth:

והרוטב בנותן טעם . כתב הר"ב והלכה למעשה כו' בסוף ע"ז כתב ג"כ הר"ב למקצת מאלו פסקי הלכות. ומ"ש הר"ב כחל שנתבשל עם בשר כו' וכחל מן המנין. מפני שאיסורו מד"ס. כ"כ הרמב"ם בפרק ט"ו מהמ"א. והרשב"א דחה טעם זה שהרי איסורי סופרים צריכים ששים. ואינה דחייה דאיכא. למימר דסבר הרמב"ם דבאיסורי סופרים האיסורים מן המנין דילפינן מכחל. כ"מ. ובב"י סי' צ' כתב. ואף על פי ששומן הגיד בששים [וכמ"ש הר"ב במשנה דלעיל] ואף על פי שהוא מדבריהם [כמ"ש בריש פרקין] הואיל וג"ה בריה בפני עצמו החמירו בו כאיסורי תורה. ע"כ.⁶

TYT confirms that for the rotav (broth), bitul b'shishim applies. He then delves into the halakhot of kechal (udder) and efrach (chick in an egg), which are also considered beriyot but have unique shiurim for bitul (e.g., kechal counts towards the 60, efrach needs 61). He notes a debate between Rambam and Rashba on whether issurei d'Rabanan (rabbinic prohibitions) require shishim or if beriyot are treated stringently regardless. The Beit Yosef is cited, explaining that even though shuman gid hanasheh is mid'Rabanan (as the gid itself is mid'Oraita), it is treated with the stringency of issurei Torah due to the gid's status as a beriya. This highlights the nuanced application of bitul principles, where the nature of the issur (Torah vs. Rabbinic) and its form (beriya vs. disintegrated) influence the shiur.

Friction

The "נותן טעם" Conundrum: Subjective vs. Objective Shiur

The Mishnah repeatedly employs the phrase "בנותן טעם" as the criterion for bitul when Gid HaNasheh (or neveilah / dag tamei) is cooked with other ingredients. For instance: "ירך שנתבשל בה גיד הנשה, אם יש בו כדי להטעים, אסור"⁷ and "גיד הנשה שנתבשל עם הגידין, בזמן שהוא מכירו בנותן טעם... והרוטב בנותן טעם."⁸ This suggests a subjective assessment based on whether the forbidden item's taste is discernible.

Kushya: How can "נותן טעם" be the halakhic standard when a Jew is forbidden to taste a mixture of issur and heter to determine if the issur is still present? This practical impossibility necessitates an objective shiur. Furthermore, if the Mishnah means a subjective taste, how do Rishonim like Rambam categorically dismiss it in favor of bitul b'shishim? The Mishnat Eretz Yisrael (MEI) directly addresses this: "נותן טעם הוא שיעור שאינו אחיד ואינו קבוע. יתר על כן, הוא בלתי ניתן לבדיקה, שהרי אסור לאכול מתערובת כזאת עד שיתברר שהיא מותרת, ומי יבדוק זאת?"⁹

The Best Terutz: From Subjectivity to Standardized Shiurim

The Gemara in Chullin (97a-b) grapples with this very question, offering two primary solutions that profoundly shaped subsequent halakha:

1. The Kapila (Gentile Taster): Initially, the Gemara suggests that a kapila (a gentile expert taster) could be employed to determine if the forbidden taste is present. The Mishnah itself, in a different context, allows sending a thigh with Gid HaNasheh to a goy because "מקומו ניכר" (its place is conspicuous),¹⁰ implying some reliance on gentiles regarding issurim. However, this solution is not universally practical or preferred.
2. Standardization to B'Shishim: The Gemara ultimately establishes a quantitative shiur of bitul b'shishim. R. Nachman states: "גיד בששים – ואין גיד מן המנין, כחל בששים – וכחל מן המנין, ביצה בששים – ואין ביצה מן המנין."¹¹ This means that if the permitted ingredient is 60 times the volume of the forbidden ingredient, the forbidden taste is presumed to be nullified. The MEI explains: "הבבלי מעביר את השיעור של נותן טעם לשיעור כמותי טהור... השיעור של נותן טעם פורש כזהה לשיעור הרגיל – יותר מאחד בשישים."¹² This process of standardization was driven not only by the difficulty of subjective testing but also by a desire for clear, unified halakhic metrics.

Rambam clearly adopts this standardized approach, stating: "מה שאמר למעלה ירך שנתבשל בה גיד הנשה נבדקת בנ"ט נדחה ואינו נבדקת אלא באחד וששים בשמנונית הגיד."¹³ He effectively reinterprets the Mishnah's "נותן טעם" as referring to this b'shishim metric, particularly for the shuman of the gid.

Moreover, the Mishnah itself differentiates between the Gid HaNasheh being identifiable ("מכירו") and unidentifiable ("אינו מכירו"). When identifiable, one removes it. When unidentifiable, "כולן אסורות." This is because the Gid HaNasheh is considered a beriya (a complete entity), and "בריה אינה בטלה" (a complete entity is not nullified). This terutz reconciles the "כולן אסורות" with bitul b'shishim: the b'shishim applies to the flavor or shuman of the gid, not to the gid itself if it retains its form as a beriya. The Rashash further suggests that the gezeira for min b'sh'eino mino to be b'shishim (where theoretically nat bar nat might apply) is "כולא חדא גזירה היא"¹⁴ to unify the shiurim with min b'mino. This illustrates the Chazalic drive for consistency in halakhic measurement.

Intertext

Bereishit 32:33: The Genesis of the Prohibition

The prohibition of Gid HaNasheh originates directly from the Tanakh:

עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה׃¹⁵ Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve which is upon the hollow of the thigh, unto this day; because he touched the hollow of Jacob’s thigh, even in the sinew of the thigh.

This verse, describing Jacob's wrestling with the angel, is the source for the mitzvah. The Mishnah's discussion on birds lacking a "כף הירך" directly references this biblical phrase. R. Yehuda's argument about treifah animals ("והלא גיד הנשה אסור לבני יעקב, והרי בשר טמאה מותר להם")¹⁶ also pivots on the historical context of the issur predating Matan Torah. The Chachamim's rejoinder, "בסיני נאמרה, ובמקומם נכתבה,"¹⁷ is a classic Gemara formulation acknowledging that some mitzvot historically observed were formally commanded at Sinai, providing a Torah-level basis for their details and breadth.

Shulchan Aruch Yoreh De'ah 65 & 98: Codification of Bitul

The halakhot of Gid HaNasheh and bitul are codified in the Shulchan Aruch.

• Yoreh De'ah 65 deals specifically with Gid HaNasheh, mirroring many of the Mishnah's points. It rules that the gid itself, as a beriya, is not batel. For its shuman, it requires bitul b'shishim. This chapter also details the various aspects of removal and the exemption for birds and non-kosher animals (following the Chachamim).
• Yoreh De'ah 98 provides the broader principles of bitul b'shishim for all issurim mixed with heter. The Rama there notes that some issurim like kechal and the chick in an egg require b'shishim v'echad due to their nature as beriyot and a specific gezeira. This aligns with Tosafot Yom Tov's discussion and Rambam's view of special shiurim for certain beriyot. The Shulchan Aruch and Rama thus consolidate the Gemara's interpretations and Rishonim's rulings, translating the Mishnah's qualitative "נותן טעם" into concrete quantitative measures for practical application.

Psak/Practice

The practical halakha largely follows the Chachamim in the Mishnah and the Rishonim's interpretations:

1. Scope: Gid HaNasheh applies to all kosher mammals, in all places and times, to both legs, and to shalil (fetuses). It does not apply to birds or non-kosher animals.
2. Removal: Butchers are generally not trusted on Gid HaNasheh or cheilev removal without supervision or specific signs of removal. When removing, one must scrape all of it, not just the visible part.
3. Bitul:
   • The Gid HaNasheh itself, being a beriya (complete entity), is eina mitbatel (not nullified). If it is found in a mixture, even if unidentifiable, the entire mixture is forbidden until the gid is removed.
   • The shuman (fat/flavor) of Gid HaNasheh is batel b'shishim (nullified in 60 parts) of kosher food. The Mishnah's "בנותן טעם" is understood as this quantitative shiur, not a subjective taste test. This applies to broth as well.
   • For issurim like kechal (udder) or an efrach (chick) in an egg, which are also beriyot, some poskim require b'shishim v'echad or even more stringent shiurim.¹⁸
4. Meta-Psak Heuristics: This sugya is a prime example of how Chazal transformed an initially subjective criterion ("נותן טעם") into an objective, standardized shiur (b'shishim) for practical halakha, especially when direct observation or tasting is forbidden. It also firmly establishes the principle of beriya eina mitbatel.

Takeaway

Gid HaNasheh serves as a paradigm for bitul issur, highlighting the tension between subjective taste and objective shiurim, and firmly establishing the principle that a complete forbidden entity (beriya) is never nullified, while its flavor/essence may be batel b'shishim.

---

¹ Mishnah Chullin 7:5-6 (Sefaria: Chullin 7:5-12). ² Rambam, Commentary on Mishnah Chullin 7:5. ³ Rambam, Commentary on Mishnah Chullin 7:5; See also Hilkhot Ma'achalot Asurot 15:30-31. ⁴ Tosafot Yom Tov on Mishnah Chullin 7:5:1. ⁵ Tosafot Yom Tov on Mishnah Chullin 7:5:2. ⁶ Tosafot Yom Tov on Mishnah Chullin 7:5:3. ⁷ Mishnah Chullin 7:5 (Sefaria: Chullin 7:9). ⁸ Mishnah Chullin 7:5 (Sefaria: Chullin 7:10). ⁹ Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Chullin 7:5:1-12. ¹⁰ Mishnah Chullin 7:5 (Sefaria: Chullin 7:7). ¹¹ Chullin 97a. ¹² Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Chullin 7:5:1-12. ¹³ Rambam, Commentary on Mishnah Chullin 7:5. ¹⁴ Rashash on Mishnah Chullin 7:5:1. ¹⁵ Bereishit 32:33. ¹⁶ Mishnah Chullin 7:6 (Sefaria: Chullin 7:12). ¹⁷ Mishnah Chullin 7:6 (Sefaria: Chullin 7:12). ¹⁸ Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 98:3; Rama, Yoreh De'ah 98:3.