Shulchan Arukh, Orach Chayim 129:1-130:1

Sugya Map

• Issue: The times and occasions for nesiat kapayim (the Priestly Blessing).
• Nafka Mina:
  • Distinguishing between regular weekdays, Shabbat, Yom Tov, and Yom Kippur.
  • The unique status of Mincha prayer and its potential for shikrut (drunkenness).
  • The halachic distinction for fast days, particularly those with Ne'ilah.
  • The chiddush of Mincha on Yom Kippur and its implications for the Ribono Shel Olam prayer.
• Primary Sources:
  • Shulchan Arukh, Orach Chayim 129:1-2, 130:1
  • Tur, Orach Chayim 129:1
  • Hagahot Maimoni (referenced in SA)
  • Ran (referenced in SA)
  • Magen Avraham, Orach Chayim 129:1-2
  • Ba'er Hetev, Orach Chayim 129:1-3
  • Mishnah Berurah, Orach Chayim 129:1-2

Text Snapshot

Shulchan Arukh, Orach Chayim 129:1:

אין נשיאות כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביה"כ והמעמדות אבל לא במנחה דשכיחא שכרות שמא יהא הכהן שכור ואפילו במנחה של תענית גזירה אטו שאר הימים. וה"מ בתענית שיש בו נעילה כמו ביוה"כ ות"צ שהמנחה היא בעוד היום גדול ואתי לאיחלופי במנחה דשאר יומי אבל תענית שאין בו נעילה כגון ט"ב וי"ז בתמוז הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר הימים הילכך יש בה נשיאות כפים.

• Leshon Nuance: The phrase "גזירה אטו שאר הימים" (a decree because of other days) highlights the gezeirah (rabbinic enactment) intended to prevent confusion and uphold the sanctity of the blessing. The contrast between "בעוד היום גדול" (while the day is still great) and "סמוך לשקיעת החמה" (close to sunset) is crucial for understanding the timing distinctions.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 129:2:

כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו. הגה: לפיכך ביום הכפורים במנחה אומרים "אלקינו ואלהי אבותינו..." אף על פי שאינו עת שיש בו נשיאות כפים מכל מקום כיון שאם עלה אין מורידין אותו הוי כאילו יש בו נשיאות כפים (הגהות מיימוני). וכך נהגו במדינות אלו. ויש חולקין.

• Leshon Nuance: "כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות" (since it is known that there is no drunkenness there) is the linchpin for the exception on Yom Kippur. "הוי כאילו יש בו נשיאות כפים" (it is as if there is nesiat kapayim) explains the nafka mina for the prayer. The concluding "ויש חולקין" (and there are those who disagree) signals ongoing debate.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 130:1:

הרואה חלום ולא ידע מה ראה יעמוד לפני הכהנים בשעת נשיאות כפים ויאמר ריבון העולמים אנא שלך וחלומותיך שלך וכו'. ויכוון לסיים עמהן כשמסיים הקהל עונים אמן. ואם לאו יאמר: אלהינו שבשמים, אתה הוא שלום ושמך שלום. יהי רצון מלפניך שתתן לנו שלום. הגה: ובמקום שאין נושאים כפים יאמר כל זה בשעת אמירת הש"ץ "שים שלום" ויכוין לסיים עמו כשמסיים הקהל עונים אמן. (ר"ן פרק הרואה).

• Leshon Nuance: "ויכוון לסיים עמהן כשמסיים הקהל עונים אמן" (and he should intend to finish with them when the congregation answers Amen) emphasizes the synchronization required. The alternative prayer beginning "אלהינו שבשמים" (Our G-d in the heavens) is a substitute when the nesiat kapayim itself is not occurring.

Readings

Tur on Orach Chayim 129:1

The Tur establishes the foundational rule: "אין נשיאות כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביה"כ והמעמדות אבל לא במנחה דשכיחא שכרות שמא יהא הכהן שכור" (There is no nesiat kapayim except during Shacharit and Mussaf, and during Ne'ilah on a day that has Ne'ilah, such as Yom Kippur and the Ma'amadot, but not during Mincha, since drunkenness is common, lest the Kohen be drunk). The reasoning hinges on the shikrut concern, which is amplified during Mincha when people are more likely to have consumed alcohol.

He then elaborates on the fast day exception: "ואפילו במנחה של תענית גזירה אטו שאר הימים. וה"מ בתענית שיש בו נעילה כמו ביוה"כ ות"צ שהמנחה היא בעוד היום גדול ואתי לאיחלופי במנחה דשאר יומי אבל תענית שאין בו נעילה כגון ט"ב וי"ז בתמוז הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר הימים הילכך יש בה נשיאות כפים." (And even during Mincha of a fast day, it is a decree because of other days. This applies to a fast day that has Ne'ilah, like Yom Kippur, and the Tzibbur (congregation) where Mincha is said while the day is still great, and it might be confused with Mincha of other days. But a fast day that does not have Ne'ilah, such as Tisha B'Av and Shiva Asar B'Tammuz, since the Mincha prayer is close to sunset, it is similar to the Ne'ilah prayer and is not confused with Mincha of other days; therefore, nesiat kapayim is performed).

The chiddush here is the nuanced understanding of fast days. A fast day with Ne'ilah (like Yom Kippur) is treated like Yom Kippur itself concerning Mincha – no nesiat kapayim due to the potential for confusion with regular Mincha, even if Mincha is early. However, fast days without Ne'ilah, where Mincha is prayed very late, are treated more like Ne'ilah, thus permitting nesiat kapayim. The key is the proximity to sunset and the reduced likelihood of confusion with regular Mincha.

The Tur also cites the Behag (an early authority) regarding Yom Kippur Mincha: "ובה"ג כתב דפרסי כהני ידיהם בי"ה בתפלת המנחה דהוי כתפלת המנחה של שאר תעניות שהיא סמוכה לשקיעת החמה ה"נ כיון דמפשי ביה רחמי הויא סמוכה לשקיעת החמה" (And the Behag wrote that the Kohanim extend their hands on Yom Kippur during Mincha, as it is like the Mincha of other fast days which is close to sunset; likewise, since supplication is intensified, it is close to sunset). This suggests an early basis for permitting nesiat kapayim on Yom Kippur Mincha, not due to the Ribono Shel Olam prayer, but due to the prayer's timing and intensity. The Tur notes that in Ashkenaz, this custom was not followed, and Rav Amram Gaon also disagreed, stating no nesiat kapayim on Yom Kippur Mincha.

Rambam on Hilchot Tefillah (as referenced by Tur)

The Rambam, cited by the Tur, offers a distinct perspective on Yom Kippur Mincha: "והרמב"ם ז"ל כתב כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו" (And the Rambam, may his memory be for a blessing, wrote: A Kohen who transgressed and ascended the platform on Yom Kippur during Mincha – since it is known that there is no drunkenness there, he performs nesiat kapayim, and they do not bring him down because of the suspicion that they might say he was unfit, and therefore they brought him down).

The Rambam's chiddush is based on the unique circumstance of Yom Kippur: the absolute certainty that no one is drunk. Therefore, the primary reason for prohibiting nesiat kapayim during Mincha (drunkenness) is absent. Furthermore, to avoid the chashad (suspicion) that the Kohen was pasul (unfit), he is not removed. This implies that the prohibition is not absolute but contingent on the absence of such overriding factors.

Friction

The core friction lies in the application of the shikrut (drunkenness) prohibition to Mincha prayers, particularly on Yom Kippur. While the general rule is clear – no nesiat kapayim during Mincha due to the prevalence of alcohol consumption – Yom Kippur presents a unique case.

The Strongest Kushya: The Shulchan Arukh, in 129:2, states, "כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו." This directly contradicts the initial prohibition in 129:1, which implies no nesiat kapayim during Mincha, even on Yom Kippur, due to the gezeirah (decree) for fear of confusion with other days. How can the Rambam's reasoning, accepted by the SA here, override the earlier gezeirah?

The Best Terutz (Twofold):

1. Hierarchy of Concerns and Chashad: The primary prohibition against nesiat kapayim during Mincha is a gezeirah rooted in the chashad of shikrut. On Yom Kippur, this chashad is demonstrably non-existent. The gezeirah itself is conditional on the existence of the underlying concern. When the concern is completely absent (as on Yom Kippur where no one eats or drinks), the gezeirah falls away. Furthermore, the chashad of the Kohen being pasul becomes a stronger concern. The Gemara in Sotah 39a, discussing the Kohen's unfitness, emphasizes avoiding public disgrace. Therefore, the imperative to avoid the chashad of the Kohen being unfit, when it's known he's not drunk, overrides the general gezeirah. This is what the Hagahot Maimoni capture with "הוי כאילו יש בו נשיאות כפים" – it becomes a de facto time for blessing due to the circumstances.

2. The Role of Ne'ilah and "Day is Great": The chiddush of the Tur regarding fast days without Ne'ilah ("הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר הימים") provides a parallel. On those fast days, the Mincha is so late that it's not confused with regular Mincha. Similarly, on Yom Kippur, the Mincha prayer, while earlier than the late Mincha of other fasts, has a unique solemnity and absence of intoxication that sets it apart. The statement "בעוד היום גדול" (while the day is still great) in the context of fast days with Ne'ilah (like Yom Kippur) is a subtle point. While it's not as late as the Mincha of a fast day without Ne'ilah, it's still distinct from the regular Mincha of a weekday. The narration of Yom Kippur's Mincha prayer, particularly the inclusion of "אלהינו ואלהי אבותינו", as per the Rama, reinforces its unique status, making it a time where nesiat kapayim is permissible, albeit not the primary time.

Intertext

Tanakh: Devarim 26:13

"וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וְרַב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבוֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדוֹל וּבְאֹתֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִיאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתָּהּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: וְאָכַלְתָּ בְשִׂמְחָה אֶת כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתְךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:"

This passage, the confession of the first fruits, is recited before God and involves a declaration of gratitude and acknowledgment of God's providence. The structure, "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (And you shall say before the Lord your God), mirrors the public declaration of the Ribono Shel Olam prayer, which is also recited before God and the Kohanim. The emphasis on acknowledging God's past mercies and present blessings resonates with the spirit of both the Priestly Blessing and the accompanying prayer for those who have seen dreams. It underscores the communal aspect of divine connection and petition.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 119:1

"המתפלל צריך לכוין את לבו לדברי התפילה. ואם הכהנים נושאים כפיהם צריך לכוין לדברי הברכה." (One who prays must direct his heart to the words of the prayer. And if the Kohanim are lifting their hands, one must direct their heart to the words of the blessing.)

This connects directly to the Ribono Shel Olam prayer. The Shulchan Arukh emphasizes the importance of kavanah (intention) during prayer, and specifically during nesiat kapayim. The instruction in 130:1 to "ויכוון לסיים עמהן כשמסיים הקהל עונים אמן" is a practical application of this principle. The individual reciting the dream prayer must align their kavanah with the communal kavanah and the blessing itself, ensuring their prayer is not an isolated plea but integrated into the larger act of divine service.

Psak/Practice

The practice, as codified by the Shulchan Arukh and elaborated by the Magen Avraham and Ba'er Hetev, generally follows the ruling that nesiat kapayim is performed during Shacharit and Mussaf. The prohibition during Mincha is strongly maintained, with the exception for Yom Kippur due to the absence of intoxication and the avoidance of the chashad of a Kohen's unfitness.

The Magen Avraham (129:1) notes a dispute concerning the prayer "אלהינו" on a partial fast day where Mincha is said early. He concludes, following the Rama's reasoning, that it should be said because if a Kohen were to ascend, he wouldn't be removed. This demonstrates a meta-heuristic: if the conditions that would necessitate removing a Kohen are absent, the prayer associated with nesiat kapayim is still recited, even if the nesiat kapayim itself is not performed.

The Ba'er Hetev (129:3) also discusses whether the prayer leader (shatz) should say "ואין אומר או"א" (and one does not say "Our G-d") on Erev Rosh Hashanah, and concludes it's questionable as it's not a "תענית צבור" (public fast day). This shows the careful consideration of the specific nature of the day and its communal significance in determining liturgical practices.

The practice in "these lands" (referring to the Ashkenazi practice described by the Rama) is to recite "אלקינו ואלהי אבותינו..." during Mincha on Yom Kippur, acknowledging its status as a time where, under specific circumstances, nesiat kapayim is permissible.

Takeaway

The halachic distinctions for nesiat kapayim are finely tuned, balancing core prohibitions with exceptions derived from the unique circumstances of specific days and the imperative to avoid negative chashad. The Ribono Shel Olam prayer, while a personal plea for dream interpretation, is deeply integrated into the communal act of blessing, requiring synchronization and shared kavanah.